בכנס הכלכלי העולמי האחרון, העלה ההיסטוריון הישראלי יובל נח הררי טענה מעוררת מחשבה לגבי תפקידן העתידי של מערכות בינה מלאכותית בטקסטים דתיים. לדבריו, אם החוק עשוי ממילים בלבד, הרי שבינה מלאכותית תוכל להשתלט על המערכת המשפטית. באותו אופן, אם ספרים הם רק צירופי מילים, הרי שהבינה המלאכותית תוכל להשתלט גם על ספרות. ואם דת בנויה ממילים, הרי שבינה מלאכותית תוכל להשתלט גם עליה.
הררי מציין שביהדות, הסמכות ניתנת למילים שבספרים, ומכיוון שאף אדם לא יכול לזכור את כל המילים, אך בינה מלאכותית יכולה, היא עשויה להפוך למומחית הגדולה ביותר. לטענתו, במונחי היהדות, המומחה הדגול, או הגאון, הוא זה שמוכר כבקיא ביותר בספרות היהודית. כאשר מחליפים את המונח "מומחה" ב"גדול", הטענה של הררי מקבלת משנה תוקף.
עם זאת, הררי מתעלם מהשוני המהותי בין שליטה בשפה לבין שליטה בתוכן. ביהדות, הדת אינה רק דת של מילים, אלא גם של פרשנות, התגלות וזיכרון. המסורת היהודית כוללת גם את ההיבטים הפיזיים של החיים היהודיים, כמו משפחה, חגים ומנהגים, שלא ניתן להפרידם מהמילים הכתובות.
הררי מבסס את טענתו על שלושה הנחות שגויות לטענת מבקריו. ראשית, שדת מורכבת בעיקר ממילים. שנית, שמומחיות היא בעיקר שליטה בטקסטים. ושלישית, שסמכות נובעת מהמומחיות. הנחות אלו אינן מדויקות, שכן דת היא גם חוויה פיזית ורוחנית, ולא רק מילולית.
בינה מלאכותית אמנם מסוגלת לנתח ולהסיק מסקנות ממידע טקסטואלי, אך היא חסרה את היכולת להבין את המשמעות הפנימית של המילים או את הקשר הפיזי והחברתי שהן יוצרות. הדת אינה רק כלי להעברת מידע, אלא היא עוסקת גם במשמעות, חוויה ופרשנות.
בנוסף, הבינה המלאכותית פועלת על סמך דפוסים קיימים ואינה מסוגלת לייצר הבנה חדשה או חוויות חדשות. היא יכולה לחקות יצירתיות אך אינה יכולה לחדש את המחשבה האנושית. הדת דורשת הבנה עמוקה יותר של האנושי, שלא ניתן להפיק ממכונה.
הביקורת על טענתו של הררי מדגישה את חשיבותה של המסורת שבעל פה ביהדות, ואת תפקידה החשוב של הקהילה והחוויה המסורתית. הדת היא לא רק מילים אלא גם מעשים, וההבנה הדתית נבנית מתוך הפרקטיקה והחוויה האישית.
בסופו של דבר, הבינה המלאכותית עשויה לשמש ככלי עזר בלימוד וניתוח טקסטים דתיים, אך לא תוכל להחליף את החוויה האנושית והקשר העמוק לדת ולמסורת. הדת תמשיך להיות חלק בלתי נפרד מהזהות האנושית, גם בעולם המודרני שבו הטכנולוגיה מתקדמת במהירות.